צלצול בפעמון – רגעים של ניצחון

ואין יותר מרגש מהרגע הזה, הרגע שבו הילד יוצא בפעם האחרונה מהמחלקה, ובדרכו החוצה עוצר לצלצל בפעמון המיוחד.
צלצול הפעמון מסמל – את רגע הניצחון!
אחרי חודשים של מאבק, עם כל המורכבות, הקשיים, המלחמה היומיומית, הבחילות, הכאבים, החששות והפחדים – מסיימים מסע בנצחון, בבריאות, בהחלמה!
צלצול הפעמון קורא לכל הילדים בחדרים – ומעניק להם רגע לחכות לו, רגע של תקווה – אמונה שגם הם יגיעו לרגע המיוחל הזה כמנצחים!

סיום מסע. בדיוק לפני שנתיים וחצי- ב-1.3.2021 ( תאריך שיהיה חקוק אצלי לעד ) גילו לבני הקטן עמרי, בעודו בן 4.10 בלבד, גידול מוחי ( זו הייתה אחת מנקודות השבר הגדולות בחיי ), זאת לאחר חודשים שהרגשתי בתוך תוכי שמשהו מאוד משמעותי אינו כשורה אבל נאלצתי להילחם בתחנות רוח שנתנו לי להרגיש כאילו אני אמא היסטרית…
ב-3.3.2021, יומיים לאחר הגילוי, לאחר M.R.I שגילה את הממצא, בני כבר הובהל לניתוח חירום להצלת חייו, על ידי צוות הנוירוכירורגים פרופ' קונסנטנטיני ופרופ' רוט מבית חולים דנה דואק לילדים- אין מילים שיכולות לתאר את הכרת התודה וההערצה שאנו חשים כלפי שני אלה. הניתוח הוכתר בהצלחה רבה אבל נותרה שארית שלא יכלו להסיר מאחר והיא הייתה צמודה לעצבי הראייה ושוחררנו, כעבור חודש אשפוז בבית חולים (מתוכם 8 ימים בטיפול נמרץ) למעקבים תכופים של שנה.
בתום השנה, שארית הגידול הראתה סימני גדילה ולכן נאלצנו להיכנס לרוטינה של שנה וחצי מאוד אינטנסיבית של טיפולים כימותרפיים שבועיים בבית חולים, מלווים על ידי הצוות הנוירואונקולוגי המופלא בראשות ד"ר מיכל יילון המלאכית בבית חולים ספרא לילדים, תל השומר, וצוות האחים המופלאים במכון ההמטו-אונקולוגי, שעטפו אותנו בעדינות, חום ואהבה שלא ניתן לתאר.
אבל מעבר לכל אלה, היו מלאכיות, שכשמן כן הן, האירו לנו את המקום הקשה הזה באור יקרות, הן היו הקרן שמש הצהובה של עמרי במקום החשוך הזה ולהן בעיקר ולעמותה שליוותה אותנו, שבמסגרתן התנדבו, עמותת רחשי לב.
את המראות הפחות נעימים, הבדיקות, הדקירות אני משאירה מאחוריי ומה שאני רוצה להתרכז בו זה היופי והעובדה שלמדתי להכיר עמותה שככל הנראה לא היה יוצא לי להכיר בעולם שלפני המחלה, שחרטה על דגלה לעשות טוב, כל כך הרבה טוב, שלא ניתן להסביר במילים, ללא כל בקשת תמורה, רק כדי להעלות חיוך על פניהם של ילדים חולים והוריהם.